בוריס נ' בע"מ

פסק דין

עניינו של פסק דין זה בנזקי רכוש שאירעו בתאונת דרכים מיום 24.3.10.

לטענת התובע כתוצאה מנהיגה רשלנית של הנתבע 1 אשר ביצע נסע לאחור נפגע רכב התובע אשר חנה בחניה.

לטענת התובע ובהתאם לחוו"ד שמאית שהוגשה נפגע הרכב בחזית.

הנתבעים מצידם מכחישים את אירוע התאונה. לדבריהם באותו מועד החנה הנתבע 2 את הרכב ולפתע ניגש אליו התובע אשר טען כי הנתבע פגע ברכבו.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את הצדדים אני מוצאת לקבל את התביעה ואנמק.

אף כי לא התובע ולא אחיו אשר העיד עבורו, ראו את אירוע התאונה, הרי שמצאתי ליתן אמון בדברי אחי התובע לפיהם הגיע למקום רגעים ספורים לאחר התרחשותה וראה את רכב הנתבעת מיד לאחר הפגיעה ברכב התובע מתחיל להתקדם.

לדברי אחי התובע בעת התאונה שהה בבית כאשר לפתע שמע שהאזעקה ברכב החלה לפעול. מיד ניגש לחלון הבית אז ראה את רכב הנתבעת נוסע קדימה.

אחיו של התובע ניגש לנתבע 2 אשר נהג ברכב הנתבעת, והנהג הודיע כי הוא מוכן לתקן הנזק ברכב התובע ואף נתן לאח מספר טלפון על מנת שיוכל להשיגו.

כך אף מצאתי ליתן אמון בדברי סוכן הביטוח שהעיד לתובע וסיפר כי הוא שוחח עם הנתבע 2 מספר פעמים והאחרון אישר כי הוא אחראי לתאונה כי בכוונתו להסדיר את התיקון.

אופי הנזקים ברכב התובע מתיישב היטב עם תיאור האירוע לפיו הנתבע 2 נסע לאחור ופגע ברכב התובע. ניתן אף להבחין בחלק מפלסטיק המצוי בחלקו האחורי של רכב הנתבעים אשר פגע ברכב התובע.

אציין כי מהעדויות עולה שבחברת הנתבע 2 היה עובד נוסף שלטענת הנתבעים כיוון את הנתבע 2 כאשר זה נסע לאחור.

אדם זה אף שיכול היה לכאורה לתמוך בגרסת הנתבעים כי לא אירעה תאונה, לא הובא על ידם לעדות, ועניין זה יש לזקוף לחובתם. "..כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים מימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה". ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1), 736.

בנסיבות העניין אני מקבלת את גרסת התובע וקובעת כי הנתבעים הם שגרמו לנזק ברכבו.

בהתאם לחווה"ד השמאית שצורפה נזקי התובע מסתכמים לסך של 4,402 ₪.

מחלוקת של ממש בעניין זה לא נשמעה ואף לא הוגשה חוות דעת נגדית.

כמו כן עתר התובע לפסוק לו את שכ"ט השמאי בו נשא בסך של 550 ₪.

בגין נזקים כלליים לא מצאתי לפסוק פיצוי.

לסיכום, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע סך של 4,952 ₪ וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 9.5.10 ועד למועד התשלום בפועל.